העולם הופך ליותר ויותר גלובלי ומדובר בדבר מבורך לכלכלה הישראלית אשר תלויה לגמרי בייצוא. לא רק חברות ישראליות נהנות מעובדה זו אלא גם הפרט הישראלי אשר יכול לחיות בניו יורק, פריז או לונדון וליהנות מהקוסמופוליטיות של מקומות אלו. כחלק מכך אנחנו רואים כי אוכלוסייה חזקה ביותר עולה למדינת ישראל ממדינות אירופה ומארצות הברית וזאת מכיוון שהיא מבינה כי מדינת ישראל היא מדינה מתקדמת ומובילה בכלכלה העולמית. כחלק מהעובדה כי העולם הופך ליותר גלובלי הבינו רשויות המס השונות כי הן צריכות להתחיל ולשתף פעולה אם הן רוצות לאתר מעלימי מיסים בעלי אזרחות כפולה. על רקע זה נולדו חוקים בשם FACTA או יותר נכון לומר הסכם ה-FACTA. הסכם זה קובע כי מוסדות פיננסים ישראלים יהיו חייבים להעביר לרשות המס הישראלית נתונים על חשבונות של אזרחים אמריקאים המתנהלים אצלם וכך גם רשויות המס האמריקאיות צריכים לעשות לגבי אזרחים ישראלים.

מה המשמעות של ההסכם לחיינו?

אין ספק כי הסכם או חוקי ה-FACTA מהווים פריצת דרך בשיתוף פעולה בין רשויות המס ואין ספק כי זהו כלי חשוב ביותר בהעלמת המס. אך אם נחשוב על כך לעומק נגלה כי להסכם זה אין כל משמעות לאזרח ישראלי מן השורה אלא אם כן הוא אזרח אמריקאי. מה שאזרח ישראלי המחזיק גם באזרחות אמריקאית חייב להבין הוא כי עליו להצהיר באופן מדויק על הרווחים שלו ועל ההכנסות שלו בפני רשויות המס האמריקאיות (ה-IRS) וזאת מכיוון שהנתונים שלו חשופים לגמרי בפני רשויות אלו וזאת מכיוון שהבנקים הישראלים והמוסדות הפיננסים מעבירים את כל הנתונים על אזרחים אמריקאים לרשויות המס בארצות הברית.

האם מדובר בצעד מבורך?

לכאורה חוקי ה-FACTA הם מבורכים מכיוון שהם מונעים העלמת מס וזהו דבר חשוב. אך יש לשאול האם אין כאן פגיעה קשה מדי בפרטיות והאם אין כאן הפרה גסה של הזכויות של אזרחי ישראל. יש כאלו אשר יטענו כי רשות המסים הישראלית הלכה רחוק מדי וכי היא פוגעת באזרח הישראלי המחזיק גם באזרחות אמריקאית ויש לתת את הדעת על טענות אלו.